כפר שלם כדי לגדל ילד

במרוקאית יש פתגם כזה שאומר "שנדרש כפר שלם כדי לגדל ילד". וזה נכון. בנערותי הייתי מביטה מהצד על האמא העייפה שלי, שממלמלת לעצמה, וחושבת לעצמי, שכאשגדל ואהיה אמא, למה שאתן לכל הכפר להתערב לי בחינוך של הילד?

בדיוק על זה נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אנחנו מבינות את זה יותר רק כשאנחנו האמהות עייפות עד כדי כך, שלחשוב מחשבה אחת רצופה הופך לפריווילגיה. ואנחנו רק מחפשות "מישהו מהכפר" שיבוא להחליף אותנו לכמה רגעים, כדי שנוכל להניח את הראש על הכרית לשניה בתוך השגרה השוחקת.

משועבדות למשפחה, לעבודה, לטיפוח עצמי, לחדשות ולנטפליקס. מתי באמת נשאר לנו איזה רגע לחשוב מה אנחנו באמת רוצות מהחיים?

כשאת אמא בשנת 2020 הכל תפל ואין שום שכר לפעולתך. אין מי שיעניק לך מדליה וכל מה שאת עושה זה מובן מאליו, זהו תפקידך ואת אמורה למלא אותו נאמנה. מצפים ממך להצטיין בקריירה, בניהול המשפחה ובחינוך, ועל הדרך שתנהלי חיי חברה תוססים ותארחי ברמה גבוהה בחגים. שתשני מעט שעות ולמרות זאת תמיד תיראי זוהרת, ושהקמטים רק יוסיפו לך חן. שתהיי מאסטר שף יצירתית כל כך, שבכל יום בהינף תרבד תוכלי ליצור שלוש ארוחות גורמה שונות ומגוונות, שאותן את אמורה להכין מירקות שורש, שאריות מאתמול וכפתורים. וחס וחלילה שלא תעזי אפילו לחשוב על מונוסודיום גלוטמט.

והאמת היא, שאף פעם לא תוכלי להשקיע את ה- 100% שלך בתחום אחד, כי תמיד זה יבוא על חשבון השני, ואת תלכי בלילה לישון מחובקת עם נקיפות המצפון שלך. טוב, לפחות תחום אחד יציב ונאמן בחייך, קול המצפון. הוא תמיד שם מופיע בדיוק כשאין לך כוחות להתמודד מולו. חשבת על זה פעם? הוא שואל אותך "לאן את רצה, ולמה את מתפזרת? כי החברה המערבית המציאה לך שם מכובס לשפחה או משרתת? את ממלאה את הרצונות של כולם כדי להיות ראויה להיקרא מולטי טאסקינג?

איך זה שאת לא נרגעת הרי כבר סימנת ווי על הרצונות של כולם?"

האם באמת בימים ההם, כשכפר שלם עזר בגידול הילד הייתה אווירה אחרת? אנחנו לא נאיביות, ברור שהיו אינטריגות, תככים ורכילויות אחת על השניה, בדיוק כמו עכשיו, אבל בכל זאת, השיתופיות והחלוקה בנטל יש בהן משהו מפתה. היום בשבטים הפרימיטיביים הילדים מתרוצצים יחפים על שפת הנחל, הכובסות מלבינות את הסדינים, והגברים מקלפים את הפרווה של הארנבת? נראה ככה, כולם מרוצים וטוב להם. ולעומתם את עכשיו מתלבטת אם לקחת את הסיכון שיש בחיסון נגד הקורונה, שיעילותו עדיין לא מובנת עד הסוף, רק כדי שתהיי מורשית להיכנס לקניון?

ואם באמת תגנבי זמן ותרשי לעצמך על חשבון הצלוליטיס המצטבר בירכיים, קפה ומאפה שבמבצע, ותפנקי את עצמך בזמן שאול עם חברה, האירוע הזה באמת ימלא אותך? תרגישי מסופקת שחזרת עמוסת שקיות וחור בארנק? עד מתי תרוצי? עד שהילדים יגדלו ורק אז יעריכו את היגיעות הקטנות שלך? או עד שבעלך יפתח את העיניים ויראה שלא רק השיער שלו הלבין, אלא גם שלך. באמת כל מה שאת עושה זה כדי שיכתב לך על המצבה "איזו אמא נהדרת היא הייתה" או שיש לפעולות שלך איזה ערך עליון? האהבה הזו שלך נגמרת איתך או שהיא תתקיים לנצח?

אנחנו כולנו כל האמהות והנשים שבעולם צריכות להודות לקורונה, שהגיעה לחיינו ועשתה לנו סטופ, פוס משחק ופינתה לנו זמן לדו שיח מעמיק עם המצפון, שמאיר לנו את הדרך הסלולה אל פנימיות עצמנו. אני מרגישה צורך להודות לאותו קול נאמן, שלא משנה עד כמה נסחפתי בזרמי החיים, הוא תמיד מאיר לי את הדרך לתוך עצמי. שם גיליתי שבעצם אני כן חלק קטן מתוך כפר שלם, ואני כבר לא צריכה להמשיך לנסות להתמודד לבד, כי כולנו בעצם אחד.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

תכנים נוספים

טל מנדלבאום בן משה

התחלה

אני זוכרת את עצמי חושבת איך כסף, תדמית וכבוד, שאנחנו משקיעים בהם כל כך הרבה זמן ואנרגיה, או אפילו מעשים טובים, לא יועילו לאדם שעומד

קרא עוד »
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

לעקוד את האגו

סיפור עקדת יצחק שמובא בספר בראשית, הוא אולי היותר יוצא דופן וקוטבי מכל סיפורי המקרא: אברהם הצטווה לכפות את בנו יחידו ולהעלותו קורבן. ברגע הבלתי

קרא עוד »
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

אין אלוהים

"אין אלוהים, ולדעתי גם אין ממד מציאותי וריאלי מעבר ליכולת התפיסה של המוח האנושי", נהג לומר האסטרופיזיקאי סטיבן הוקינג. במילים אחרות: כל הקיים במציאות הוא

קרא עוד »
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

איך יוצרים תקשורת מקרבת?

לפני הכול עלינו להתרחק לגמרי מהמושג תקשורת המוכר לנו כיום, וכל התחומים הקשורים לתקשורת וכלי התקשורת, כי התקשורת שלנו מונעת מאגואיזם. מדובר בתקשורת שבאמצעותה כל

קרא עוד »
אורן לוי

ישראל והעולם, סיפור אהבה

בימים בהם כולם יוצאים נגדנו, כדאי להתבונן על מערכת היחסים בין ישראל והעולם ממבט-על. למה זה הכרחי? כי האופק נראה שחור. רק הבנת שורשי השנאה

קרא עוד »