במרוקאית יש פתגם כזה שאומר "שנדרש כפר שלם כדי לגדל ילד". וזה נכון. בנערותי הייתי מביטה מהצד על האמא העייפה שלי, שממלמלת לעצמה, וחושבת לעצמי,

גם אני כבולה באזיקי התדמית שלי, מוגבלת בצעדיי על ידי שלשלאות דעת החברה, אסורה מאחורי סורגי "הפחד להיחשף", ונתונה למרותו של מיסטר אגו, הסוהר שלי.

ויתור נתפס כאיבוד חלק מהאני שלי, הייחודיות שלי, הרצונות שלי והחלומות שלי. מצד שני, אם תשאלו כל אדם סביבכם האם כדאי לוותר בזוגיות, סביר להניח